מתוך ספרו של חיים שפירא ״על הדברים החשובים באמת״
(ציור: דני קרמן)
קשה לא להיות עגמומי ביום סגרירי. קשה לחשוב מחשבות טובות כאשר כואבת לך שן בינה.
***
לא כולם יכולים. רבים רוצים אך אינם יכולים. אין מה לעשות — ככה זה. אין מרשם.
***
שמתי לב שב־13 בחודש תמיד הכול משתבש. כך קורה גם בשאר ימי החודש.
***
מדהים אותי כל פעם מחדש איך כמויות עצומות כל כך של בורות מוצאות להן מקום בראשו הקטנטן של חזרזיר.
***
אם עדיין לא איבדת תקווה, סימן שאתה צעיר מאוד או חמור.
***
כולם יודעים שהחמור עושה אי־יה והפרה עושה מו, אך אפילו החכמים הגדולים ביותר לא יודעים למה החמור לא עושה מו והפרה לא עושה אי־יה.
***
אם אתה מבין מה מתרחש — הדברים ימשיכו להיות בדיוק כפי שהם. אם אתה לא מבין מה מתרחש — הדברים ימשיכו להיות בדיוק כפי שהם. רק חמור מבין את זה?
***
מה שלא הורג אותנו… לא הורג אותנו. האם מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו כטענת ניטשה? ממש לא. היתה לי לא מזמן מחלה אופיינית לחמורים אשר גרמה לי סבל רב, אך לא חיזקה אצלי שום דבר פרט לפחד לחלות בה שוב.
***
כל מה שאנו יודעים הוא כנראה לא נכון. אני לא יודע שום דבר — אני אפילו לא יודע אם אני יודע או לא יודע.
***
השלג יורד ויורד. נראה לי שהוא ימשיך לרדת לפחות חודשיים־ שלושה. הקור, כנראה, לא ייפסק לעולם, והרטיבות — אין ספק — תגרום לי דלקת ריאות קשה ביותר. מצד אחר, רעידות אדמה כבר מזמן לא היו כאן (ויש עוד כאלה שקוראים לי פסימיסט). בצהריים ביקר אותי כריסטופר רובין (ילד די מוזר, אם להגיד את האמת) ושאל אותי אם לא קר לי. עניתי לו שאני לא יודע אם זה בגלל כל השלג שירד או בגלל נטיפי הקרח המונחים בכל מקום וגם על זנבי, או בגלל הרוח החודרת לעצמות הזקנות שלי, אך בשלוש בבוקר לא מאוד חם פה. לא שאני מתלונן, אך להגיד שמחניק כאן מרוב חום זו תהיה הגזמה פראית. בדחף רגעי התקרבתי לכריסטופר רובין ואמרתי בלחש, שאם הוא ֵידע לשמור על סודיות מוחלטת, אגלה לו בסודי סודות שלמעשה קר לי מאוד מאוד (ויש עוד מי שחושב שאין לי חוש הומור). אולי אפילו כל האחרים קצת יצטערו אם אני אקפא למוות — אמנם לאחדים מהם יש רק נסורת בראשם, שלא ברור איך הגיעה לשם, אך יש להם לב טוב והם עלולים להתעצב טיפ־טיפה.
***
ראיתי את שרק — איזה סרט נפלא! איזו דמות יפה כתבו בעבור החמור! קולו של החמור מזכיר מאוד את קולו של אדי מרפי. האזרח שרק הוא הסרט הגדול ביותר בכל הזמנים. החמור מוצא איזו דרקונית לחיות איתה באושר ואושר עד עצם היום הזה. הם גם הולידו ים של דרקו־חמורים.
***
"בוקר טוב," אמר לי פו. "בוקר טוב, פו הדובון," עניתי לו, אף על פי שהיו לי לא מעט ספקות על טיבו של הבוקר.
***
כאשר הגיע טיגר ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מזה. בהיותי חמור כן, שאלתי את כולם מתי הטיגר הזה יעזוב. פו הסביר לי שטיגר הוא חבר חדש של כריסטופר רובין ושהוא לא עומד לעזוב בכלל. חזרזיר התחיל להתחנף לטיגר ואמר לו: "אל תכעס על איה. הוא תמיד עגמומי כזה." חזרזיר לא ידע שבאותו יום דווקא הייתי במצב רוח מצוין.
***
ואם כבר מדברים על חברים, הייתי רוצה להגיד עוד כמה מילים על הנושא. ארנב חושב שהוא חבר שלי, כי פעם הוא נתקל בי ואמר "אוף!" ופעם אפילו שאל אותי "מה שלומך איה?" תוך כדי ריצה במהירות לא הגיונית. לפי דעתי, חבר הוא מישהו ששואל אותך לשלומך ונשאר לחכות לתשובה. כך אני חושב.
***
לעשות מעשים טובים קל יותר מאשר להיות טוב.
***
אולי כדאי שאהיה חברותי קצת יותר. מה כבר יכול לקרות? אם אלך לבקר מישהו והוא יגיד: "אוף, עוד פעם איה הגיע," אבין את הרמז ואחזור לפינתי הנידחת.
***
מקרה אסון הוא דבר מוזר ביותר — תמיד הוא קורה במקרה.
***
"אני חושב…" התחיל חזרזיר בהיסוס. "לא צריך," אמרתי לו.
***
שמתם לב שפו לא לובש מכנסיים? קל להיות מאושר כאשר אתה רווק, צעיר, בעל מוח קטן ולובש חולצה בלבד.
***
קיבלתי הזמנה לאיזו מסיבה. כתוב בה "כולם מוזמנים". אני מקווה מאוד שבצד השני לא כתוב "חוץ מאיה". בודק… לא כתוב. טוב, אז אלך. במקרה הגרוע, אם כולם יגידו: "אוף, שוב איה הגיע," אבין את הרמז ואחזור לביתי. שמתם לב שאני חוזר על עצמי? — זוהי תכונה אופיינית לחמורים.
***
החלטתי לסיים בנימה אופטימית. הנה ציטוט שאני אוהב:
כאשר אתה קופץ באוויר מרוב שמחה, דאג שאף אחד
לא ימשוך את האדמה מתחת לרגליך.
סטניסלב לץ